פסק-דין בתיק ת"צ 27551-02-10

המבקשים רכשו יחידת דיור בהרחבה של קבוץ מורן. תביעתם הכספית מן הקבוץ, מחברת הבניה, חברת דקל א.ח.ר (להלן " חברת הבניה") וממנהל מקרקעי ישראל (להלן " המנהל") משותפת להם ולכל מי שרכשו יחידות דיור בהרחבה זו, לטענתם, ועל כן בקשו לאשרה כתובענה ייצוגית. לפניי בקשתם לאישור הסדר פשרה.

1.       בתחילה הוגשה התובענה גם נגד האגודה השיתופית מתיישבי מורן (להלן " האגודה") (שהופיעה כנתבעת 2 בכתב התביעה, אך משום מה נעדרה מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית), ונמחקה מאוחר יותר בהסכמת הצדדים. הסוכנות היהודית לא"י (להלן " הסוכנות"), שנתבעה גם היא, הגיעה לכלל הסדר דיוני עם המבקשים, שלפיו לא יתבקש ולא ינתן סעד כספי נגדה והיא לא תחויב בהוצאות משפט. כן הוסכם כי הסוכנות תהיה פטורה מהגשת כתבי בי-דין ומהתייצבות לדיונים.

לאחר תחילת ההליך הוגשו לתיק בית המשפט הודעות רבות של חברי הקבוצה הנטענת, שבהן התנערו מן התובענה הייצוגית.

2.       המבקשים טוענים כי נדרשו לשלם לקיבוץ סכום של 56,250 ש"ח בעבור השתתפות בתשתיות עבר, תנאי לצירופם כחברים בהרחבת הקבוץ. גבייה זו בלתי חוקית, ומנוגדת להוראות המנהל המתירות לגבות הוצאות פיתוח בלבד.

קבוצת התובעים הוגדרה ככל מתיישבי ההרחבה בקיבוץ מורן - בסה"כ 77 משפחות, ששלמו דמי "תשתיות עבר" לקבוץ.

עילות התובענה: הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט.

הסעדים שנתבקשו: השבת הכספים או ניתובם לבצוע תשתיות לטובת ההרחבה.

3.       תשובת הקבוץ לבקשה לאישור תובענה ייצוגית לוותה בתצהיר מר זיו טולמק, מרכז המשק בקבוץ. הקבוץ טען להעדר סמכות מקומית ועניינית; טען כי הוא אגודה שיתופית חקלאית ולא גוף ציבורי; טען להיעדר עילה והיעדר יריבות; למניעות; ולכך שהחובה החקוקה שהופרה לא פורטה.

הקבוץ הוסיף כי התובענה אינה ראויה להידון כתובענה ייצוגית; כי עילת התובענה אינה נכללת ברשימת העילות שבחוק תובענות ייצוגיות; כי למבקש 2 אין עילת תביעה אישית, שכן לא היה צד להסכמים; כי התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט; כי אינה ההליך הראוי בנסיבות הענין, וכי מדובר במקרה מיוחד לקבוץ מורן; וכן כי מרבית תושבי ההרחבה הסתלקו מהתובענה. עוד נטען כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל בדרך הולמת ובתום לב הן בשל המבקשים עצמם הן בשל התנהלות בא כוחם.

גם אם תועבר התביעה למסלול של תביעה רגילה, יש לסלקה על הסף בהיעדר פירוט מספק של שווי התובענה. לגוף התובענה נטען כי הקיבוץ היה רשאי לגבות את הסכומים האמורים; ולבסוף, כי המבקשים לא הוכיחו קיומו של נזק שכן הם ממשיכים להתגורר בקבוץ וליהנות מן התשתיות שהוקמו במסגרת ההרחבה.   

חברת הבניה טענה בעיקר להעדר יריבות, משום שלא גבתה כספים שלא כחוק, ואינה קשורה ליחסים שבין הקבוץ לבין המבקשים.

המנהל טען למניעות מכח כתב ויתור שהמבקשים חתמו עליו. אשר לסכומים: המנהל לא גבה כל סכום רלוונטי; לא הסכים לגביית סכומים שלא למטרות ההרחבה, ואם נגבו כאלו הדבר נעשה גם בנגוד להחלטות המנהל; הקבוץ התחייב בפני המנהל שהסכומים שנגבו ישמשו לפיתוח התשתיות בהרחבה בלבד; וכי רק לאחר הצהרת באת כוח הקבוץ לשמירת הכספים בנאמנות, איפשר המנהל את המשך שיווק המקרקעין.

4.       במהלך ההתדיינות פנו הצדדים לגישור בפני גב' אסתי אשכנזי מקבוצת גבים. לפי דבריהם התנהל הגישור ברוח טובה ותוך נסיון לפתור בעיות שונות שנובעות מן החיים בשתי קהילות נפרדות בקבוץ. על כך נתונה תודתם ותודתי למגשרת.

מאמצי הגישור נשאו פרי, והצדדים הציגו את ההסדר שהתגבש ביניהם. התביעה נגד הצדדים האחרים, שאינם הקבוץ, נדחתה לבקשת כולם.

בא כוח המבקשים עתר לאשר את ההסדר בלא צורך במינוי בודק ובלא צורך בפרסום משום "שכל חברי ההרחבה לקחו חלק באישור ההסדר" (פרוטוקול הדיון מיום 16.4.2012, בעמ' 7, שורות 14-15).

5.       אלו הוראותיו העיקריות של ההסדר:

א.      קבוצת התובעים היא "כל תושבי היישוב מורן, וכן כל מי שחתם הסכם פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל בתחומי היישוב, לרבות חברי האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית וחברי קיבוץ מורן וכן את כל הצדדים להליך שבכותרת בקשה זו".

ב.      הקיבוץ מוכן להשקיע בפיתוח ההרחבה על מנת להבטיח את איכות החיים של חברי הקהילה. השקעותיו הנוכחיות והעתידיות של הקיבוץ כוללות:

1.       העמדת ארבעה מבני חינוך לשמוש הקהילה בהסכם הרשאת שמוש פנימי בין האגודות.